<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ו ח"ט</h1>
<h2>דף פז.</h2>
אם כתוב בשטר נאמנו' סת' שהאמינו כל זמן שיאמר שלא פרעו ואינו כתוב בו כשני עדים כשרים והביא עד א' שפרעו אינו מחייבו שבוע' כי לכך האמינו כך כתב ר"ח וכן כתב הרא"ש והראב"ד כתב דלא דנהי דהמני[ה] טפי מנפשיה טפי מעד א' לא. מלוה שהאמין בשטר ללוה שיהא נאמן לומר פרעתי סתם ואמר פרעתי נאמן ובשבועה כי לא האמנתו בסתם כי אם שיהיה כמו מלוה על פה שיהיה נאמן לומר פרעתי ובשבועה אלא אם כן כתוב בפירוש לא בשבועה כך כתב רב אלפסי כתובות שטר שהאמינו לוה למעלה עליו ועל יורשיו מועיל לו וליורשיו ורב אלפס כתב וכן ר"ח כי דוק' ליתומים יועיל לו הנאמנות אבל אם בא לטרוף מלקוחות או דאיכא עליה בעל חוב לאיניש אחרינא אינו מועי' הנאמנות לפוטרו משבועה ויש אומרים שדוקא שקדמו הלקוחות לנאמנות אבל קדם הנאמנות ללקוחות לא פקע הנאמנות כתובות. זהו לשון הר"מ במז"ל שכתבתי למעלה בחלק האח' על דין שני בעלי חובות שאין להם דין קדימ' פ"כ ממלוה ולוה [ה"ד] שטרות שזמנם כולם יום א' או שעה אחת במקום שכותבין שעות כל שקד' מהם וגבה בין קרקע בין טלטל זכה באו כולן יחד לגבות וכן בעלי חובות שכל א' מהם קודם לזמן חבירו שבאו לגבות מן המטלטלין שהרי אין להם דין קדימה או שבאו לגבות מקרקע שקנה הלוה לאחר שלוה מן האחרון שבהם ואין בנכסים כדי שיגבה כל א' מהן חובו מחלקין ביניהם כיצד חולקין כשיתחלק הממון הנמצא על מניינם יגיע לפחות שבהן כשיעור חובו או פחות ממנו חולקין לפי מניינם בשוה ואם יגיע לפחות שבהן יתר על חובו חולקין מכל הממון ביניהם כדי שיגיע לפחות שבהן ששיעור חובו וחוזרין הנשארין מבעלי חובות וחולקין המותר בפניהם כדרך הזא' כיצד היו שלש חובות של זה מאה ושל זה מאתים ושל זה שלש מאות נוטלי[ן] ק"ק וכן אם נמצא פחות משלש מאות חולקין בשוה ואיסתלק בעל הק' ושאר הממון חולקין אותם השנים על אותו הדרך כיצד נמצאו שם ת"ק או פחות חולקין ש' בשוה ויסתלק בעל הק' וחולקין הר' בין השנים בשוה ויסתלק בעל המאתים ונותנין המאה הנשארין לבעל הש' ונמצא בידו הש' בלבד ועל דרך זה חולקין ואפי' הן מאה כשיבואו לגבות כאחד ויש מן הגאונים שהורה שחולקין לפי ממונם עכ"ל. ובדיני כתובה תמצא דין מחלקת הפוסקים בזאת החלוק' בדין מי שהיה נשוי שלשה נשים אחת כתובתה מאתים ולזאת מאתים ולזאת שלשה מאות. כלל בנאמנות שטרו שיהא פטור מחרם סתם אין ממש בתנאי זה ואין המלוה יכול לעכב הלוה שלא יחרים סתם ולאמר לו הוציאני מן הכלל שלא האמינו לגוזלו כך כתב רב אלפס בשם רב האיי וכן כתוב בספר התרומה ועוד כתב רב אלפס ואם רצה המלוה לצאת מבית הכנסת אומר לו בית דין למה אתה יוצא יותר משאר הקהל ומכל מקום אין מכריחין אותו להיות שם בשעת הטלת החרם שכל חרם שבית דין גוזרין אין צריך לבעל הדין לענות אמן ואף אם יהיה במצולות ים החרם עליו ע"כ. נראה מדבריו שכל מקום שגזרו חרם סתם אין האחד חייב לענות אמן וכן כתבו הגאונים וכשיחרים כל מאן דאית ליה גזילה מפלוני ולא מחזיר ליה ולא יאמר כל מי שגזלו כך כתב רב האיי הוו ידעין שאין אנחנו ולא אבותינו רגילין ליתן רשות לכל מי שיבא ויאמר כתובו פיתק דלוטא ותנו לי רשות להחרי' בציבור אלא כך אנו אומרין אם אתה תובע אדם ידוע הרי הדין ביניכם ואם לאו קלל בביתך ומסור דין על גוזליך כרצונך זולתי ביתומי' בנכסי מורישן כמו שכתבתי בדייני יתומים ע"כ. שטר שכתוב בו נאמנות בשני עדים ונמצא מלוה שהוחזק כפרן על ממון אחד בטלה הנאמנות לפי שיאמר הלוה כשהאמנתיו היה בעיני בחזקת נאמן ואלו הייתי יודע כפרנותו לא הייתי מאמינו ולפיכך אינו גובה בלא שבועה ואם תביא עדים שפרעו בפניהם נאמן על פיהם כך כתב רבינו משולם בר' קלונימוס בתשובה. שטר שכתוב בו שיפרע לזמנים ידועים בכל זמן דבר ידוע אפילו אין בו נאמנות אינו נאמן לומר פרעתי בכל זמן כי היה לו לכתוב מחילה מכל זמן או להחליף השטר ואיהו דאפסיד נפשיה כך כתב הרשב"א בתשובה.
